כפרי יעקב בע"מ ואח' נ' כונס נכסים רשמי תל אביב ואח'

החלטה

לפניי שתי בקשות.

במסגרת בקשה מס' 169 מבקש המנהל האזרחי באזור יהודה ושומרון (להלן: "המנהל") להורות על ביטול החלטה מיום 15.4.2013, במסגרת בקשה מס' 166, לפיה אישר בית המשפט (כב' השופטת ו' אלשיך) לנאמן להסדר הנושים של חברת כפרי יעקב בע"מ (להלן: "הנאמן"), לחתום על הסכם עם צד שלישי בענין העברת זכויות במחצבה בנחל רבה (להלן: "המחצבה").

במסגרת בקשה מס' 173 מבקש הנאמן ליתן צו מניעה זמני האוסר על המנהל לדון בבקשה כלשהי של חברת הנסון ישראל בע"מ (להלן: "הנסון") או צד ג' כלשהו, בענין שטח המחצבה, עד למיצוי סופי של בקשת כפרי יעקב בע"מ בקשר למחצבה.

רקע עובדתי

חברת כפרי יעקב בע"מ (להלן: "החברה") מצויה בהסדר נושים, שאושר ביום 31.8.2009. הנאמן מופקד על ביצועו של ההסדר.

הנאמן טוען כי לחברה זכויות להקמת מחצבה בשטחי יהודה ושומרון, מכח הסכם הרשאה לתכנון מיום 23.9.1998 וכן מכח התכתבות עם המנהל.

ביום 9.4.2013 ביקש הנאמן, בגדרה של בקשה מס' 166, את אישורו של בית המשפט לחתום על הסכם עם חברת אביעד תעשיות בטון וטיט (1996) בע"מ (להלן: "אביעד"), לפיו תועברנה לאביעד זכויות החברה להקמת המחצבה או תנוהלנה על ידי אביעד במסגרת נאמנות מיוחדת, תמורת סך של 9,000,000 ₪.

למרות שהמנהל צורף כמשיב לבקשה, הרי שבפועל, בית המשפט ביקש וקיבל אך ורק את תגובת הכנ"ר לבקשה. הכנ"ר הודיע על הסכמתו וביום 15.4.2013 נעתר בית המשפט לבקשה.

מכאן בקשת הביטול של המנהל (בקשה מס' 169).

המנהל טוען כי אין בידי החברה כל זכות להקמת מחצבה ובודאי לא זכות שניתן להעבירה לצד ג'. עוד טוען המנהל כי לגבי אותו תא שטח, ישנה בקשה של חברה אחרת, הנסון, להקמת מחצבה. המנהל מוסיף וטוען כי הסכם ההרשאה עליו ביססה החברה את ההסכם עם אביעד התייחס בכלל למחצבה באזור אחר- נחל תאנים- וההסכם פקע עוד ביום 27.7.1999 שכן מדובר בשטח המצוי בשליטתה של הרשות הפלסטינית. אכן, החברה הגישה בשנת 2002 בקשה חדשה לקבלת רשיון חציבה במיקום אחר, הוא נחל רבה, אלא שהבקשה נדחתה הן בשנת 2002 והן בשנת 2007 משום שמדובר בשטח אש. לאחר מכן, בשנת 2008, הוגשה בקשה חדשה להקמת מחצבה במיקום אחר בנחל רבה, אלא שגם המיקום החדש ממוקם בשטח אש, ולכן הבקשה נדחתה בשנת 2010. לאחר מכן התנהל דין ודברים ממושך בין הנאמן לבין המנהל, שכלל לא ידע כי החברה מצויה בהקפאת הליכים לקראת הסדר. המשא ומתן לא הבשיל לכלל הסכמה של המנהל להקנות לחברה רשיון להקמת מחצבה. המנהל מוסיף וטוען כי מי שמבקש רשיון למחצבה צריך להוכיח איתנות פיננסית, דבר שהחברה לא עמדה בו. עוד טוען המנהל כי ההליך של בקשה למתן הוראות איננו מתאים בנסיבות הענין.

הנאמן מתנגד לבקשה. לדידו, הבקשה הוגשה בחלוף המועד לבקש את ביטול ההחלטה וגם בחלוף המועד להגשת ערעור עליה. לגופו של ענין טוען הנאמן כי ההחלטה לאשר את ההתקשרות עם אביעד כלל אינה מחייבת את המנהל ליתן את אישורו לעסקה, מה גם שבהסכם עם אביעד נאמר מפורשות שהסכמת המנהל לעסקה מהווה תנאי מתלה לקיומה. עוד טוען הנאמן כי המנהל מתעלם מהסטוריה חוזית ארוכה שבין הצדדים, המעידה על כך שבין החברה לבין המנהל קיים הסכם תקף אשר תוקפו הוארך על ידי התנהגות.

ביום 13.8.2013 הגישה הנאמן בקשה לצו מניעה זמני (בקשה מס' 173), האוסר על המנהל לדון בבקשה כלשהי של הנסון או צד ג' כלשהו, בענין שטח המחצבה, עד למיצוי סופי של בקשת החברה בקשר למחצבה. הנאמן טוען כי מתוך עיון בבקשה מס' 169 של המנהל, נודע לו כי הנסון ביקשה להרחיב שטח קיים של מחצבה שלה, אל תוך השטח המיועד למחצבה של החברה. עוד נודע לו מתוך בקשת המנהל כי המנהל כופר בזכויותיה של החברה לקבל רשיון למחצבה. לדברי הנאמן, מדובר בחוסר תום לב מצד המנהל. הנאמן מבקש לשמור את המצב הקיים שאם לא כן, המנהל יקדם את ההתקשרות עם הנסון. עוד חוזר הנאמן על טענותיו בדבר ההסטוריה ההסכמית הארוכה שבינו לבין המנהל בענין הקמת המחצבה.

המנהל מתנגד לבקשת הנאמן. לדידו של המנהל, אין ולא היתה לחברה כל זכות להקמת מחצבה, וממילא אין היא יכולה להקנות לאחר זכות שאין לה. המנהל חוזר על הטענות שהעלה במסגרת בקשת הביטול, קרי, שההסכם משנת 1998 פקע בשנת 1999 ולא קיים כל הסכם אחר אשר הוארך על ידי התנהגות. גם ההסכם משנת 1998 היה הסכם לתכנון בלבד, ולא הסכם שהקנה זכות להקמת מחצבה. עוד טוען המנהל כי החברה אינה יכולה להציג יכולת כלכלית על מנת שבקשתה לרשיון תישקל לגופה. המנהל מוסיף וטוען כי לא ניתן לפצל בין החברה, שמניותיה נמכרו לצד שלישי, לבין הזכויות החוזית בענין המחצבה, שהנאמן התיימר למכור לאביעד.

הכנ"ר סבור כי אין מקום לבטל את האישור שניתן לנאמן לחתום על הסכם עם אביעד, אך מאידך, הוא סבור כי הליך צו המניעה צריך להתברר במסגרת הליך אזרחי נפרד ולא בהליך של בקשה למתן הוראות.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים ובחומר הראיות שצורף לבקשות ולתגובות השונות, באתי לכלל מסקנה כי יש להותיר על כנה את ההחלטה מיום 15.4.2013, קרי, את האישור שניתן לנאמן לחתום על ההסכם עם אביעד, ומאידך, אין מקום להיזקק לבקשת הנאמן למתן צו מניעה זמני במסגרת הליך של בקשה למתן הוראות, והכל מן הטעמים שיפורטו להלן.

אכן, משהנאמן עצמו צירף את המנהל כמשיב לבקשה לאישור העסקה, ראוי היה לבקש את תשובתו לבקשה בטרם ניתנה החלטה כמבוקש. מאידך, הלכה למעשה, העתרות לבקשה אינה גורמת נזק כלשהו למנהל, ומלכתחילה, ניתן היה שלא לצרפו כמשיב לבקשה. במה דברים אמורים- הנאמן ביקש רשות למכור לאביעד את הזכויות שיש לו בקשר למחצבה (שהוגדרו בהסכם כזכויות לפי הסכם הרשאה משנת 1998 וכן על פי תכתובת עם המנהל). יחד עם זאת, מכירה כזו אינה מחייבת כהוא זה את המנהל, כפי שהנאמן עצמו מודה בס' 11- 14 לתגובתו לבקשת המנהל. ההסכם שאושר הוא בין הנאמן לאביעד, והמנהל כלל איננו צד לו וממילא אין הוא מחוייב על פיו. יתר על כן, בגוף ההסכם אף נקבע כי הסכמת המנהל להקמת המחצבה מהווה תנאי מתלה לקיומה של העסקה (ראה ס' 8.2 להסכם). בין השאר, כותב הנאמן: "זו גם הסיבה לכך שתגובתו של המבקש דכאן [המנהל- ח.ב.] כלל לא נדרשה על ידי בית המשפט הנכבד לבקשת הנאמן בבקשה 166, ולא בכדי, כיוון שההחלטה לא מחייבת את המבקש! ... כלומר, במסגרת בקשה 166 כלל לא נדרשה הסכמת המנהל, ובית המשפט הנכבד התבקש אך ורק לאשר לנאמן לחתום על ההסכם מול חברת אביעד. בית המשפט הנכבד לא חייב את המבקש דכאן ליתן את אישורו לעסקה!".

השאלה המאוד נכבדה האם יש לחברה זכויות כלשהן כלפי המנהל בנוגע להקמת המחצבה, אם לאו, כלל אינה טעונה הכרעה כאשר על הפרק עומד הסכם שבין הנאמן לבין אביעד. הנאמן מוכר לאביעד רק את מה שיש לו, ואם בדיעבד יתברר שלא היה לו דבר למכור, הרי שזהו ענין שבין הנאמן לבין אביעד, ואין זה מענינו של המנהל, שזכות כלשהי מזכויותיו לא נגרעה. אישורו של בית המשפט לפיו הנאמן רשאי לחתום על ההסכם עם אביעד, אין בו משום קביעה כלשהי לגופו של ענין בדבר טיבן של הזכויות הנמכרות, או האם בכלל יש זכויות כאלה. בנסיבות אלה, אין כל סיבה למנוע מהנאמן את החתימה על ההסכם עם אביעד.

ומכאן לבקשת הנאמן לצו מניעה זמני. בענין זה מקובלת עליי עמדתם של המנהל והכנ"ר כאחד, לפיה, לנוכח טיבה המורכב של המחלוקת העובדתית, והעדר כל זיקה מהותית לדיני חדלות הפרעון, אין מקום לדון בשאלה המהותית- מהו טיבן של זכויות החברה כלפי המנהל - במסגרת הליך מקוצר של בקשה למתן הוראות.